האימון הראשון הגיע, אני מגיע לכתובת שנתנו לי ומסתבר שהקדמתי בכמה דקות. את פני מקבל רם רון המדריך, בחור מגניב וחברי, בנוי טוב, טוב מאוד! מהטיפוסים האלו שבדוק היו מפקדי פלוגות בצבא. שיחת היכרות קצרה, הסבר שלו על האימון והציוד, הנהון שלי עם הראש למרות שלא הבנתי כלום ומתחילים. למתחם נכנסים עוד קבוצה של נשים וגברים, אחד שהוא פשוט קרנף, אחד צנום ורזה אבל עם שרירים בכל סנטימטר אפשרי, אחת שנראתה בעיני כדוגמנית ועוד מישהי מיוחדת שלהערכתי היא באותו הגיל של אימי (כן, אני לא מגזים). כולם מתקבצים ומתחילים חימום משותף, על פי ההדרכה של רם. עכשיו, אני לא יודע איך הצלחתי להסתיר את זה, אבל האוויר נגמר לי כבר בחימום. כולם שם מחייכים ואני מפגין כישורי משחק שלא יביישו את חנה רובינא, החימום הסתיים והתרגילים מתחילים. את האימון לא הצלחתי לסיים, לא היה לי סיכוי, נכנסתי לשם עם יותר מידי אגו וחשבתי שאוכל להתחרות בכל מי שנראה חלש ממני. סיימתי את האימון שרוע על הרצפה, נוטף זיעה ומתנשף בכבדות. רם ניגש אליי ובחיי שבאותה שניה חשבתי שזה המלאך גבריאל. הוא הרים אותי ודיבר אליי בגובה העיניים: "אתה לא מסתכל על אף אחד חוץ מעצמך, את האגו אנחנו משאירים מחוץ לדלת והתחרות היחידה שלך היא אך ורק נגד עצמך", שלושה משפטים ואני כבר מדמיין איך הוא מוביל צוות מסוערב לתוך מעצר ואני מאחוריו בביטחון מלא שהוא מחזיר אותי ואת כל הצוות הביתה בשלום. "קניתי" השבתי לו וקבענו לפעם הבא. בשילוב תכנית תזונה מסודרת והמון מוטיבציה, התחלתי להתאמן ולהיות חלק מקהילת קרוספיט עפולה. אבל שלא תטעו, אם חשבתם לרגע שזה סיפור קלאסי שמסתיים עם הפי אנד וקוביות בבטן אתם ממש טועים. האימונים האלו הם שונים מכל דבר אחר שהכרתם, הם לא אקסטרים ולא למקצוענים בלבד, אבל הם מעמידים אתכם בכל פעם במבחן אחר ואתם תמיד מוצאים את עצמכם נלחמים ביריב הכי קשה שתפגשו בחיים, אתם עצמכם. ההתחלה היתה לי קשה, התרסקות יותר נכון. 7 שנים של הזנחה, מורגשות ברגליים, בידיים, באוזניים ואפילו בציפורניים. כל חלק בגוף שלי כאב וגרם לי לשלם על ההזנחה המתמשכת, אבל לא העזתי לוותר.